10/13/2014

מגדל פיזה? טוב, נו, לא...

ממשיכים ליסוע.
בדרך להרים, לאיזו חווה של חברים של חברה (בסוף מצליחים, ליה!!!).
ראינו שהדרך עוברת דרך פיזה. אז מה, שנעצור?
רק לראות את המגדל ולהמשיך...

שעה וחצי עלה לנו הסיבוב הזה.
ראינו אותו מרחוק, כי למצוא חנייה לממותה שלנו זה לא דבר פשוט.
אז אין תמונה של המגדל

יש תמונה של אוטובוס התיירים בעיר שאחריו נסענו קצת (סטארט אפ)



האמת? עיר יפייפיה, על גדת נהר מרשים.
יש בה לא מעט דברים יפים ותחושה נעימה


בעיקר המרחבים סביב הנהר שעושים משהו מרחיב לב כזה.

הבנו את הקטע והמשכנו הלאה.
כשהתחיל להגיע הזמן בו צריך כבר לעצור ולחשוב על אוכל (הילדים מכתיבים את הקצב...) עצרנו באזור החוף במקום שנקרא lido di camaiore   עיירת חוף דיי רדומה כרגע, כי אנחנו לא בעונת התיירות. על אף שראינו מעט קבוצות תיירים.
יש פה ענייני גולשים, אפילו מצאנו חנות פתוחה וארז קצת השתעשע



החנינו את הקרוואן בפינה שנראתה בסדר, שאלנו מישהו ואמר לנו שזו חנייה חינמית ואין בעיה לעמוד שם ויצאנו לשיטוט.
התכנון היה לאכול ארוחת ערב בחוץ, אולם המסעדות נפתחו רק ב-19 כך שהייתה לנו איזו שעה להעביר.
ליד הקרוואן דוד ראה בר שנראה נחמד וחשבנו לשבת לשתות משהו ולנשנש עד ארוחת הערב.
כשנכנסנו גילינו שמעבר למשקאות יש שם בופה עם מיני מאכלים (סנדביצ'ונים, מיני פיצות, נקניקים, ירקות מוחמצים, זיתים, קנלוני, פסטה ועוד. הם רק המשיכו להוציא עוד ועוד דברים). אז אכלנו קצת... ואז אכלנו עוד קצת... ואז החלטנו לשתות עוד משהו... ואכלנו עוד קצת...






אל דאגה, שייק פירות לא אלכוהולי

זה כבר משהו אחר...
מוחיטו קוקוסי, אחרי אחד מלפפוני ושפריצים

יצא שבילינו שם את הערב, כשהבר התחיל לאט לאט להתמלא בלקוחות הערב שלו.
ויתרנו כבר על ארוחת הערב כי לא היה בה צורך יותר ויצאנו לטיול ערב נעים בטיילת, כשרוח חמימה מלווה אותנו

הילדים השתוללו על הטיילת והצחיקו את כל הסבים והסבתות שהיו שם
[ככה ארז קרא להם]

ואז פנינו לקרוואן, לישון.
הבר היה ממש קרוב ושמענו אותו הולך ומתמלא, אולם הרעש היה בסה"כ נעים ולא הפריע לנו להירדם.
בסביבות חצות נשמעה דפיקה רמה בדלת!!!
דוד קפץ מיד ושמעתי אותו מדבר עם אנשים שמסבירים לו שאי אפשר לחנות שם ושצריך להזיז את הקרוואן ושיבוא אחריהם.
אני נלחצתי כי חשבתי שהוא קם והולך איתם. לא ממש הבנתי מי אלה...
קפצתי גם אני מהמיטה וגיליתי שהוא מדבר עם זוג שוטרים.
הם היו מאד נחמדים והתנצלו. הסבירו שאי אפשר לחנות שם ושאנחנו צריכים ליסוע אחריהם.
הסברנו שיש לנו 4 'פיקולו במביני' ישנים ושלא נוכל להסיע את הקרוואן עכשיו.
הם הציעו שניסע אחריהם לאט לאט והבטיחו שזה ממש קרוב.
וכך יצאנו להרפתקאה שטרם היינו בה- ליסוע עם הקרוואן כשכולם ישנים, מיטה פתוחה והכל.

למזלנו זה באמת היה ממש קרוב ומקום שמיועד לקרוואנים באמת ו.... שקט!!!
והקטע הכי גדול הוא שאף אחד לא התעורר במהלך הנסיעה.
אומני מילמלה משהו כשכבר חנינו והיה לי ברור שהיא לא תזכור דבר מזה בבוקר, כפי שבאמת היה...

כשהיינו בבר ראינו בטלוויזיה מקום שהוצף לגמרי, שטפונות אללה יוסתור.
כששאלנו אמרו לנו שמדובר בגנואה, עיר שנמצאת כשעתיים מפה.
הדרך שלנו ביום למחרת עברה בגנואה....
ואכן בדרך התחשרו העננים


ואנחנו קצת נלחצנו, על אף שהם התפנו וחזרו שוב ושוב.
נכנסנו לכביש עתיר מנהרות, עם מראות מהממים בצידי הדרך, כפרים יפים, הרים, מפלי מים שוצפים.
הגשם זרם במלוא עוזו, וגם פסק, והתחיל שוב...


באמת עברנו דרך גנואה וראינו עיר יפייפיה עם גשרים עצומים ומרשימים, מלא נהרות שעוברים בה.
אם היה לנו זמן ומזג אוויר אחר בטח היינו שמחים להכנס אליה.
אולם דרכנו אצה אל ההרים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה